חגי סגל

אלי סיני, צפון הרצועה, כפי שצילמתי בדיוק היום לפני 20 שנה, החטא ועונשנו

אי אפשר לגייס חרדים בכוח, אבל עוד לא נולד בליכוד הח"כ שיצליח לגייס אותם בהמוניהם בדרכי נעם, גם לא בין רשימת המתמודדים המתארכת על כסאו של אדלשטיין, אשר עיקר חטאו הוא הסירוב להכשיר חוק רמייה

הדחת אדלשטיין לפי דרישת מפלגות העריקים תהיה מעשה הסתאבות אחד יותר מדי של הליכוד, חרפה אידיאולוגית שלא הייתה כמותה במצודת זאב מאז שאריאל שרון פיטר את עוזי לנדאו כדי להקל על ביצוע ההתנתקות

טוב, בואו נקרא לילד בשמו: במו״מ עם חמאס אין ״התגמשות ישראלית בסוגיית המפות״, יש התקפלות ישראלית

הח״כים החרדים מכבדים את האיסור התורני על נקימה ונטירה כמו שהם מכבדים את איסור ההשתמטות ממלחמת מצווה

שוב ניצלנו מחומוס בדמשק

בין בית המדרש לעזה – אין קו הפרדה בימים האחרונים זכיתי לשוחח עם עשרות בחורי ישיבות הסדר שעוזבים את בית המדרש ונכנסים אל קודש הקודשים של האחריות – צה״ל. הם לא ״נושרים״. הם עולים. הם לא עוזבים את התורה – הם לוקחים אותה איתם – אל הקרב, אל המארב, אל ההגנה על האמהות, על הילדים, על…

אפשר להניח שיולי אדלשטיין כבר חווה במרתפי הקג"ב או בגולאג לחצים פסיכולוגיים כבדים מאלה שהוא חווה בשעות האחרונות, וכידוע עמד בהם

עצם הצורך להדיח ח״כ שמייחל פומבית לנצחון האויב מעיד על סדקים בחוסן הלאומי. במדינה מתוקנת הוא בכלל לא היה מגיע לכנסת. ובכל זאת, אין טעם בהליך הדחה שנועד מראש לכשלון, ולהבדיל זה נכון גם לגבי ה״שימוע״ של היועמ״שית. זה טרלול גרידא, זלזול באינטליגנציה של הציבור, קנטור שווא במצב מלחמה

היום לפני 100 שנה, 13.7.1925: סבי וסבתי עלו ארצה עם ילדיהם, ובכללם אבי בן ה-5; הגיעו לנמל יפו מותשים ממחלת ים אך מאושרים ומלאי ביטחון שזהו כיוון ההפלגה הנכון של כל יהודי בדורותינו - מהגולה ארצה - ואגב דיברו כבר עברית (ותודה לארכיון המדינה שממנו נשלף המסמך רק לאחרונה)

לא, חופש הביטוי אינו כולל שמחה לאידן של משפחות חללים ביום נפילתם, ובעצם גם השתוקקות למותם של חיילים נוספים. טוב ששלטון החוק נחלץ לטפל במהירות באדון פריי. זה לא קשור לאיכות הדמוקרטיה פה. לו נעצר עיתונאי שמתנגד בתוקף להמשך המלחמה ואף טוען שהיא בלתי מוסרית בעליל - גם אני הייתי מוחה

גם את זה אמר הרמטכ"ל זמיר הערב: "צה"ל לא נכנע מול קולות המנסים להחליש אותו. ההתקפות וההאשמות נגד מוסריות פעולותינו – בזויות״

אמירה חיונית ביום קשה

מסירות הנפש של הסיעות החרדיות נגד הגיוס לצה״ל, בעוד חיילינו מחרפים נפשם בחזית ומשוועים לתוספת כוח אדם, היא שערוריה תיאולוגית בסדר גודל תנ״כי (שירת דבורה, למשל), או אפילו תורני (חרונו של משה רבנו על שבטי עבר הירדן שנחשדו בהשתמטות)

לפי ההיגיון העקום של המסגור התועמלני הזה רק ממשלת גנרלים רשאית להתווכח עם הרמטכ״ל (ולמען הסר ספק, אני בעד ויכוח מנומס בלבד ונגד הדלפות מהקבינט)

אמש, בשלהי שבוע הספר, תוך כדי חתימות בדוכן ידיעות על ״משיח בשדה בוקר״, היה נחמד לפגוש את הביוגרף הבכיר של בן-גוריון, תום שגב, ולעסוק קצרות במשנתו של הזקן. אגב, למי שלא ראה, שגב כבר קרא וכתב לאחרונה ביקורת מכבדת בהחלט בהארץ (צילום: מיכל אורבך)

על דוקטרינת "בואו ניכנע לחמאס ונבטיח לעצמנו שב-7 באוקטובר הבא זה ייגמר אחרת" +++ האם הפסקות האש בעסקאות הקודמות עלו בחיי לוחמינו? מה ההבדל בין קרבנות המלחמה עם איראן לקרבנות המלחמה עם חמאס? וגם, על ההשוואה המופרכת בין הפסקת אש ברצועת עזה להפסקת אש בלבנון maariv.co.il/journalists/ar…

קשה להאמין שיש מישהו הראוי יותר לתפילות מאשר הגיבור הזה

החות׳ים לא ירתיעו את עם הספר בשבוע הספר

להתראות הערב